לקות למידה

עפ"י ספר האבחנות הפסיכיאטריות החמישי (DSM5) שפורסם בשנת 2013 לקות למידה היא הפרעה נוירו-התפתחותית  שלה בסיס ביולוגי  והשלכות קוגניטיביות. הרקע הביולוגי בא לביטוי באינטראקציה בין  גורמים גנטיים וסביבתיים המשפיעים על יכולת המוח לתפקד ביעילות ובדייקנות בפעילויות קוגניטיביות, כגון  תפיסה, עיבוד מידע מילולי ולא מילולי. זוהי הפרעה מתמשכת הפוגעת בתפקודי למידה, כגון קריאה, הבנת הנקרא, הבעה בכתב, כתיב, חישובים מתמטיים והיגיון מתמטי ומתבטאת בדרגות חומרה שונות (חמורה, בינונית וקלה).
לפי מדריך זה  נדרשים 4 קריטריונים לקביעת אבחנה של הפרעת למידה ספציפית (Specific Learning Disorder):

— קריטריון A: קושי בלמידה ובשימוש בכישורי למידה כפי שמתבטאים על ידי נוכחות לפחות אחד מהסימפטומים (חוסר דיוק או איטיות בקריאת מילים, קושי בהבנת הנקרא, קשיים באיות, קשיים בהבעה בכתב, קשיים בשליטה במושג המספר, עובדות מספריות וחישובים וקשיים בהסקה מתמטית) שמתמידים לפחות 6 חודשים, למרות מתן התערבויות וטיפולים לבעיה

— קריטריון B: התחום הפגוע באופן מהותי וכמותי מתחת למצופה עפ"י הגיל הכרונולוגי וגורם להפרעה בתפקוד הלימודי

— קריטריון C: הקשיים מתחילים בשנות הלימודים בבית הספר, אך יתכן שמלוא היקפם יבואו לביטוי רק בשלב מאוחר יותר כאשר הדרישות לכישורים אקדמיים עולים

— קריטריון D: אין הגורמים הבאים מהווים הסבר עדיף לקשיי הלמידה: לקויות אינטלקטואליות, איחור התפתחותי גלובלי, קשיים בראייה/שמיעה, הפרעות מנטאליות או נוירולוגיות, מצוקה פסיכוסוציאלית, העדר מיומנות בשפת הלמידה או הוראה לא מספקת.

הפרעת קשב ופעלתנות יתר

הפרעת קשב ופעלתנות יתר היא הפרעה נוירו – התפתחותית המתבטאת בקשיים בקשב, ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות, הפוגעים בתפקודו של הפרט. התסמינים של ההפרעה גורמים למצוקה גלויה או סמויה באדם ולא ניתן להסביר אותם באמצעות הפרעות אחרות דומות. המאבחן נדרש להגדיר גם את העוצמה ודרגת החומרה של ההפרעה- עוצמה חלשה, בינונית או חמורה.
הפרעת קשב היא תופעה שכיחה, המוערכת בכ-5-10% מכלל אוכלוסיית הילדים בגיל בית ספר. כיום ידוע שהיא אינה חולפת בגיל הבגרות ולכן התופעה מלווה חלק ניכר מהלוקים בה גם בגיל ההתבגרות ובבגרות. אבחון וטיפול מוקדם יכול למנוע תחלואה נלווית משמעותית בעיקר בתחום ההתנהגותי –רגשי (פסיכיאטרי).
הפרעת קשב וריכוז כוללת 3 מרכיבים שעשויים להופיע בנפרד או במקביל:
1.      ליקוי קשב – חוסר תשומת לב, חוסר הבחנה במידע או התעלמות ממידע, מוסחות גבוהה מגירויים אשר מפריעים לתפקודו של הפרט.
2.      היפראקטיביות – פעלתנות יתר, שאינה תואמת את המצב ומפריעה לתפקודו של הפרט ולאחרים.
3.      אימפולסיביות – קושי לשלוט בדחפים, המפריע לתפקודו של הפרט ועשוי להפריע גם לאחרים.
הגורם המאבחן: עפ"י חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מס. 15/2021 (דצמבר 2021)  האבחון חייב להתבצע ע"י אחד מהשניים:
א.      איש מקצוע רפואי, המומחה בתחומו אשר התמחה ורכש ניסיון בטיפול בהפרעת קשב וריכוז- פסיכיאטר ילדים או מבוגרים, נוירולוג ילדים או מבוגרים או רופא ילדים עם ניסיון בהתפתחות הילד או רופא ילדים מומחה שעבר התמחות ורכש ניסיון בתחום הפרעת קשב וריכוז.
ב.      פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו נסיון בטיפול בהפרעת קשב וריכוז. ובתנאי שהפנו את המאובחנים לרופא מומחה מורשה לאבחון הפרעת קשב וריכוז בכדי לברר תחלואה נלווית ובכדי לברר ולאשר את הצורך בטיפול תרופתי.
עפ"י אותו חוזר מאבחנים מומחים אלו  רשאים להיעזר באנשי מקצועות הבריאות האחרים (עו"סים, מאבחנים דידקטיים, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת) אך הם, והם בלבד, אחראים על האבחון.

תחלואה נלווית – חלק מהתלמידים יכולים לפתח הפרעות רגשיות או התנהגותיות ובמקרים חריגים אף הפרעות נפשיות כמו דיכאון, חרדה ועוד. הפרעות אלו נוצרות על רקע תחושת הכישלון שחווים התלמידים שאינם מצליחים, למרות כל מאמציהם, לתפקד בצורה סבירה. נוסף על כך, ישנם הפרעות וקשיים נוספים שמאפייניהם מזכירים סימפטומים של ADHD, כגון ליקויי למידה, הפרעות שינה, הפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD) ועוד. לפרטים נוספים ראו הגדרה במדריך לאבחון הפרעות (ה-DSM). 

המידע לקוח מתוך פורטל הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, משרד החינוך ואתר שפ"ינט – משרד החינוך